Vayedaber

רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי אִילָן שֶׁנְּטָעוֹ בְּתוֹךְ הַבָּיִת חַייָב בְּעָרְלָה וּפָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת דִּכְתִיב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיּוֹצֵא הַשָּׂדֶה. וּבַשְּׁבִיעִית צְרִיכָה דִּכְתִיב וְשָֽׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַי֨י. וּכְתִיב שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אילן שנטעו בתוך הבית. לענין ערלה חייב דלא כתיב שדה בערלה אלא הארץ ונטעתם בכל מקום אשר יהיה נטוע בארץ אבל לענין מעשרות פטור דכתיב ביה היוצא השדה ולא היוצא בתוך הבית:

ובשביעית צריכה. ולענין שביעית מספקא לן וצריכה למיבעי משום דכתוב אחד אומר ושבתה הארץ משמע דבכל מקום שהוא בארץ נוהג בו שביעית וכתוב א' אומר שדך לא תזרע וגו' דמשמע דוקא אם הוא בשדך ולא בתוך הבית ומסתברא דמספיקא לחומרא:

רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוֹלָה בְשֵׁם חִזְקִיָּה הַנּוֹטֵעַ בֶּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב חַייָב בְּעָרְלָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁרָשִׁין מְפַעְפְּעִין בּוֹ. רִבִּי יוֹנָה מַפִּיק לִשְׁנָה כְּלֵי חֶרֶשׂ עוֹמֵד לִפְנֵי שָׁרָשִׁין. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי נָטַע בּוֹ דְּלַעַת 4b מֵאַחַר שֶׁהוּא כְנָקוּב אֵצֶל הָאִילָן כְּנָקוּב הוּא אֵצֶל זְרָעִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה. כדמפרש ר' יוסי טעמא מפני שהשרשין מפעפעין אותו כלומר שרשי אילן מפעפעין ונוקבין אותו לענין שהאילן יונק דרך העציץ מן הארץ ואע''פ שהוא אינו נקוב ה''ז כנטוע בארץ:

ר' יונה מפיק לישנא כלי חרס עומד בפני שרשין. כלומר לר' יונה לא מספקא ליה מידי בשאר שרשין של הזרעי' והירקות שזרען בעציץ שאינו נקוב דלא חשיבי כזרועים בארץ וזהו מפיק לישנא שהוציא לזה בהדיא וכלשון הזה אמר שאין כן בכל שאר מיני שרשים לפי שהכלי חרס עומד הוא בפני השרשין כשהוא אינו נקוב ואין השרשין יכולין להיות יונקין מן הארץ וכדקי''ל בכל דוכתי שהזורע בעציץ שאינו נקוב אינו כזורע בארץ ולא אמרו חזקיה ור' יצחק אלא בשרשי אילנות בלבד שהן מפעפעין אותו ולר' ירמיה נסתפק לו הדין הזה בדלעת לפיכך הוא דבעי:

נטע בו דלעת. בעציץ שאינו נקוב מהו. אם חשוב הוא כנטוע בארץ או לא ופשיט לה הש''ס וקאמר ומאי תיבעי ליה וכי מאחר שהוא כנקוב אצל האילן כנקוב הוא אצל זרעין בתמיה הא בהדיא תנינן בפ''ה דדמאי ובכמה מקומות דעציץ שאינו נקוב לא מיחשב כארץ אצל זרעים ואין חילוק בין דלעת לשאר זרעים כ''א דוקא אצל אילן הוא דאמרו דמיחשב כארץ וטעמא ששרשי אילן מפעפעין ויונקין הרבה יותר משאר שרשין וכדאמרי' בעלמא דיניקת האילן עד ט''ז אמה הוא משא''כ בשאר יניקת זרעים:

משנה: אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ אִם יָכוֹל לִחְיוֹת פָּטוּר וְאִם לָאו חַייָב. נֶעֱקַר הַסֶּלַע מִצִּידּוֹ זִיעְזְעָתוֹ הַמַּחֲרֵישָׁה אוֹ שֶׁזִּיעְזְעָתוֹ וְעָשָׂאוֹ כְעָפָר אִם יָכוֹל לִחְיוֹת פָּטוּר וְאִם לָאו חַייָב. אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְנִשְׁתַּייֵר בוֹ שׁוֹרֶשׁ פָּטוּר. וְכַמָּה יְהֵי בְשׁוֹרֶשׁ רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בִּירְתּוֹתָא כְּמַחַט שֶׁלְמִתּוֹן. אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וּבוֹ בְּרִיכָה וְהוּא חָיֶה מִמֶּנּוּ חָֽזְרָה זְקֵינָה לִהְיוֹת כִּבְרִיכָה. הִבְרִכָהּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה וְנִפְסְקָה מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסְקָה. סִיפּוּק הַגְּפָנִים סִיפּוּק עַל גַּבֵּי סִיפּוּק אַף עַל פִּי שֶׁהִבְרִיכָן בָּאָרֶץ מוּתָּר. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁכּוֹחָהּ יָפָא מוּתָּר. וּמָקוֹם שֶׁכּוֹחָהּ רַע אָסוּר. בְּרִיכָה שֶׁנִּפְסְקָה וְהִיא מְלֵיאָה פֵירוֹת אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם אָסוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אם הוסיף אחר שנפסקה במאתים. כלומר שיש בהתוספת אחד ממאתים של אותן הפירות של היתר אסור הכל כדין ערלה שאוסרת במאתים כמו ששנינו בריש פרק דלקמן:

בריכה שנפסקה. מן האילן שהיתה מחוברת בו דהדין הוא שנוהגין בה דין ערלה משעה שנפסקה ואם היא מליאה פירות מאותן שגדלו מקודם שנפסקה והן של היתר והניחן שיתגדלו ויוסיפו:

ר''מ אומר מקום שכחה יפה. דוקא הוא שמותר ומשום דבגפן אין הענפים חזקים כ''כ כמו בשאר האילנות בהרכבה שלהן הלכך ס''ל דבמקום שכחה יפה וחזקה יונקת היא מן הראשון ומותר ומקום שכחה רע אסור ואין הלכה כר''מ:

סיפוק הגפנים וסיפוק ע''ג סיפוק. ה''ז כגוונא שהוזכרה בהברכה אלא שבגפנים לשון סיפוק הוא שייך שדרך למתוח זמורה מגפן זו ומספיק ומחבר אותה לגפן אחרת כעין ששנינו לעיל בסוף פ''ו דכלאים המותח זמורה מאילן לאילן וכו' וקמ''ל הכא דכך הוא הדין נמי גבי סיפוק הגפנים ואע''פ שהבריכן לאותן הסיפוקין וטמן מהן בארץ מ''מ כל זמן שהסיפוק בהראשון מחובר בו וכולן זה בזה הכל מותר משום ערלה עד שיהא נפסק מהראשון ואז אם הבריכן בארץ חייבין הן כמו שאמרנו בדין ההרכבה ומשום דר''מ פליג בהא הדר נקט לה גבי גפנים:

הבריכה שנה אחר שנה. זהו דין אחר הוא ונלמד ממה שזכרנו בדין דהרישא כלומר הרי שהבריך ענף אחד מן האילן וטמנו בארץ ויצא מזה אילן אחר וחזר והבריך ענף מאותו אילן האחר וכן שנה אחר שנה וכל זמן שענף הראשון מחובר באילן שיצא ממנו אין דין ערלה נוהגת לא בו ולא בכל הבריכות השני' והשלישית וכן כולן כדפרישית לעיל ואם נפסקה בריכה הראשונה מן האילן שהיתה מחוברת בו אז דין ערלה נוהגת בה וכן בכל הבריכות כולן ומונה שני ערלה לכולן משעה שנפסקה בריכה הראשונה:

אילן שנעקר ובו בריכה. כלומר שהבריכה היתה מחוברת באילן הזקן וכל זמן שהאילן קיים אין בהבריכה דין ערלה כדאמרן אלא דזה שנעקר עכשיו והוא חיה ממנו כלומר שמכיון שנעקר אילן הזקן ושרשו יונק הוא וחי מן הבריכה שמחוברת בו הרי האילן הזה עם הבריכה שבו כמי שעתה נטע אותן מחדש וזהו שאמרו חזרה זקינה להיות כבריכה כלומר שמעתה שתיהן חייבין הן בערלה ומונין לשתיהן שני ערלה משעה שנעקר אילן הזקן:

מתני' אילן שנעקר ובו בריכה. בתחלה נפרש דין הבריכה ואח''כ נבין דין זה וכולא מתני'. ידוע הוא מנהג הבריכה שלוקח בד והוא ענף מן האילן ותוחבו בארץ עד שיוצא ראשו לצד אחר ונעשה אילן ויש עוד מין הברכה אחרת שטומן את ראש הגפן עצמו בארץ ומוציאו לצד אחר והיא ההברכה המוזכרת לעיל בריש פ''ז דכלאים כדפרישית שם וההברכה דאיירי הכא כגוונא קמייתא הוא ודין ההברכה לענין ערלה כך הוא דכל זמן שאותו ענף שהבריך אותו מחובר הוא להאילן שיוצא ממנו וזהו שנקרא אילן הזקן אין אותה הברכה חייבת בערלה משום דזה הוא כאילן אחד וכבר עברו עליו שני ערלה על אותו האילן הזקן ואם חתך הענף מן האילן והבריך אותו בארץ ונעשה אילן אחר אז הוא חייב בערלה דהויא כנטיעה מחדש וכך הוא הדין בהרכבה לענין ערלה ובכה''ג דוקא הוא דאמרינן דאחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב חייב בערלה והיינו כשחתך ענף אחד מן האילן והבריכו בארץ או שהרכיבו על אילן אחר ולא כשהענף עדיין מחובר הוא לאילן הזקן ובזה נבין כל חילוקי דינים דהמתני':

כמחט של מיתון. ויש גורסין של מיתוח וזהו מחט של האורגין שיש להם קנה אחד ובשתי קצותיו שתי ברזלים כמחטין שמותחין בהן רוחב הבגד כשאורגין אותו וכל מחט מהן נקרא מחט של מיתוח או של מיתון והיינו הך:

וכמה יהא בשורש. הזה שנשתייר:

אילן שנעקר ונשתייר בו שורש. בהאי בבא קמ''ל דאפי' לא נשתייר בו אלא שורש א' ממנו שלא נעקר והחזיר אח''כ את האילן למקומו ונטעו פטור שהרי יכול הוא לחיות:

נעקר הסלע מצדו. שהעפר שהוא כסלע נעקר הוא מצד האילן או שזעזעתו המחרישה שחרש מצדו וזעזעתו כלי המחרישה להאילן ולא נעקר או שזעזעתו הוא להאילן ולא עקרו:

ועשאו בעפר. כלומר שאח''כ נתן סביבותיו עפר כדי שיתרחב ויתחזק מקום האילן אם יכול לחיות פטור כלומר אפי' בכה''ג שלא נעקר האילן עצמו לגמרי מ''מ הדין הוא כמו בהרישא שאם היה יכול לחיות בלא העפר שנתן סביבותיו פטור ואם לאו ה''ז כמי שעקרו ונטעו וחייב בערלה:

מתני'. אילן שנעקר והסלע עמו. העפר שסביבות השרשים דרכו להיות מתעבה ומתקשה כסלע ואם נעקר האילן עם העפר הזה שהוא כסלע וחזרו ונטעו כמה שהוא עם אותו העפר שסביבות שרשיו:

אם יכול לחיות פטור. בגמ' קאמר דכן צריך לפרש אם היה יכול לחיות פטור כלומר שמשערין אם היה יכול לחיות מאותו עפר אילו לא חזר ונטע הרי הוא כמי שלא נעקר ופטור שהרי כבר עברו שני ערלה עליו ואם לאו ה''ז כנוטע מחדש וחייב בערלה:

הלכה: כֵּינִי מַתְנִיתָא אִם הָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת פָּטוּר וְאִם לָאו חַייָב.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' כיני מתני' אם היה יכול לחיות וכו'. כלומר כן צריך לפרש דמשערינן בין ברישא בין במציעתא אם היה יכול לחיות בלא שחזר ותקנו והכל כדפרישית במתני':

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ יֵשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין בּוֹ כְּמַחַט שֶׁל מִיתּוּי. אָמַר רִבִּי יוּדָן מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר רִבִּי אַף כְּשֶׁאָֽמְרוּ בְּנוֹת חָמֵשׁ בְּנוֹת שֵׁשׁ בְּנוֹת שֶׁבַע אֶלָּא בִגְפָנִים בְּנוֹת חָמֵשׁ. בִּתְאֵינִים בְּנוֹת שֵׁשׁ. בְּזֵיתִים בְּנוֹת שֶׁבַע. וַאֲנָן חָמֵיי הָדֵין מֻרְוִיתָא דִתְאֵינָה אַתְיָא בְּפֵירֵי. אָמַר רִבִּי יוּדָן כְּרִבִּי טְרִיפוֹן לְעוּבְיָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואנא חמיי. כלומר ופרכינן עלה התם הלא אנו רואין להדין מרותא דתאינה ואתייא בפירא כלומר ילדה אחת של מורביות תאנה שעושה ומביאה פירות והיא לא הגיעה לבת שש ואם היא מביאה פירות מקודם שש אמאי קרי לה נטיעה לבת שש ומשני התם ר' יודן בר' טרפון לעוביה כלומר לכך קרו אותה נטיעה לפי שאינה מתעבה להגיע לשיעור הראוי לקרותו אילן עד שש והיינו דמסייע לר' יוסי שיש שאפי' יש בו שלש שנים לא הגיע לשיעור עובי מחט של מיתוח:

מתניתא מסייע לר' יוסי. תניא בתוספתא דמסייע לר' יוסי שיש שהאילן משתהא יותר ויותר מג' שנים עד שיתעבה במקצת ותוספתא זו הובאה לעיל בסוף פ''ק דשביעית ונשנית גם שם בפ''ק דקתני איזהו נטיעה ר' יהושע אומר בת חמש בת שש בת שבע אמר רבי מפני מה אמרו בת חמש בת שש בת שבע כלומר ולא פירשו לחלוקי זמנים הללו. אלא אומר אני גפנים בני חמש תאנים בני שש וזיתים בנות שבע:

אמר ר' יוסי. כלומר משום דאמר ר' יוסי עלה דודאי זהו אמת דמכיון שיש בה כמחט של מיתון דבר בריא הוא שעברו עליו ג' שנים אבל יש דלפעמים אפי' יש בו שלש שנים שעברו עליו ואין בו כמחט של מיתון ומשום דמשתהא יותר ויותר עד שיגיע שיהא בשרשו כעובי מחט של מיתון והשתא שפיר הוא דקאמר רבי יונה משאלה זו השניה חזר בו חזקיה דאין שום סברא לומר דבשליש המחט עברה עליו שנה אחת וכו' דזה לא נלמד מהא דר' ינאי דנהי דזהו דבר בריא אם יש בו כעובי מחט הזה שעברו עליו ג' שנים אבל הרי יש שאע''פ שעברו עליו ג' שנים עדיין לא הגיע לשיעור הזה ולפיכך חזר בו חזקיה משום דאכתי איכא לספוקי דאף שאין בו אלא שליש עובי מחט אפשר שכבר [עברו] עליו שתי שנים או יותר וליכא למיסמך עלה לענין זה כלל והשתא הדרינן לשאלה קמייתא דאיכא למימר דמשאלה זו הראשונה לא הדר ביה חזקיה:

חִזְקִיָּה שָׁאַל שְׁלִישׁ מַחַט שָׁנָה שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי שְׁתֵּי שָׁנִים. חֲבֵרַייָא בָּעֵיי מַחַט וּשְׁלִישׁ דָּבָר בָּרִיא שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע שָׁנִים. אִין תֵּימַר לֹא חָזַר בֵּיהּ לָמָּה שָׁאַל כֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מִן מִלְתֵיהּ חָזַר בֵּיהּ דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ כְּמַחַט שֶׁל מִיתּוּי דָּבָר בָּרִיא שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שעל כן אמר ר' יונה ממילתיה חזר בו. כלומר לפי שנוכל לומר שעל כאן בדוקא הוא דשמענו שאמר רבי יונה שחזר בו חזקיה ממילתיה וזהו על דאמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי וכו' ושאל חזקיה על זה כדאמרן ואפשר דדוקא משאלה על הענין דמיירי כאן הוא שחזר בו כדמפרש ואזיל לטעמא:

אין תימר לא חזר ביה. השתא מהדר הש''ס להא דלעיל שנסתפקו בני בית המדרש אם על השאלה הראשונה של חזקיה הוא זה ששמעו שחזר בו או לא ומסיים וקאמר למה כלומר ולמה נימא דלא חזר בו משאלה הראשונה:

חִזְקִיָּה שָׁאַל פָּחוֹת מִיכֵּן כְּתָלוּשׁ הוּא. הִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ אֲסָרוֹ. כּוֹתְבִין עָלָיו גִּיטֵּי נָשִׁים. אָֽמְרִין חָזַר בֵּיהּ חִזְקִיָּה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מִן הָדָא חָזַר בֵּיהּ דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן 5a בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ כְּמַחַט שֶׁל מִיתּוּי דָּבָר בָּרִיא שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חזקיה שאל. כלומר ושאל חזקיה בענין זה אם אמרינן דהכל לפי ערך שיעור עובי מחט הוא וא''כ שליש מחט שנה שאם בעובי השורש כשליש אותו מחט הוא בידוע שעבר עליו שנה אחת משעת נטיעתו וצריך להשלים עוד שתים לשני ערלה וכן אם יש בו כעובי שתי שלישי מחט כבר עברו עליו שתי שנים וא''צ להשלים אלא שנה אחת ואם נוכל לסמוך על זה לענין אם נסתפק לו אימתי היה שעת נטיעה של אילן אחד וחברייא בעיי ג''כ כעין אותה הבעיא של חזקיה שאם יש בעביו כשיעור מחט הזה ועוד שליש מחט אם נאמר דדבר בריא הוא שיש לאילן הזה הרבה שנים לפי שבכל שנה ניתוסף עביו של השורש כמלא שליש אותו המחט:

דאמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי. כלומר ומה הוא השאלה אחרת של חזקיה על הא דר' ינאי הוא שאמר דהטעם שאמרו אם נשתייר בו שורש כמחט של מיתון שפטור מן הערלה מפני שמכיון שיש בו כמחט של מיתון דבר בריא הוא שכבר [עברו] עליו שלש שנים משעת נטיעתו הואיל ונתעבה שרשו כשיעור הזה ולפיכך פטור מן הערלה:

א''ר יונה מן הדא חזר ביה. ר' יונה שמע ג''כ שחזר חזקיה משאלתו וקאמר דנראה לו שמן שאלה זו דשאל לקמן הוא שחזר בו ומשום דהדר אשכח בה טעמא:

אמרין. בבית המדרש חזר בו חזקיה ממה שנסתפק לו בתחילה והם לא שמעו אלא סתם שחזר בו חזקיה מאיזו שאלה אשר שאל ולא היו יודעין מה הוא כדמוכח מדלקמן:

חזקיה שאל. בהא דתנינן אם נשתייר בה שורש אחד ושיעורו כמחט של מיתון ואם הוא פחות מכאן אי מחשבינן ליה להאילן כתלוש לכל מילי לענין אם משתחוה לו לע''ז אסרו דקי''ל המשתחוה למחובר לא אסרו ואם זה כתלוש הוא אסרו וכן אם כותבין עליו גיטו נשים דקי''ל אין כותבין על המחובר לקרקע ואם זה כתלוש הוא כותבין עליו או דילמא מכיון שעדיין מעורה במקצת הוא לא מחשבינן ליה כתלוש לשארי דברים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source